<h1>משמרת הבית לרשב"א על תוה"ב בית חמישי שער ראשון</h1>
<h2>דף נז:</h2>
עוד שם גרסינן בע"א בפרק ר' ישמעאל אמר רב קטן בן יומו כו'. אמר הכותב לא בדעת דבר ולעולם גוזר מדעתו בלא ראיה ובלא טעם. והא ברייתא סתמא קתני ועלה אמרינן מלו ולא טבלו עושין יין נסך, הא מלו וטבלו אין עושין יין נסך, ודייקינן מיניה טבלו ומלו אין עושין יין נסך לאפוקי מדשמואל דאמר הלוקח עבדים מן הנכרים אע"פ שמלו וטבלו עושין יין נסך עד שישתקע שם ע"ז מפיהם, וכן איתיביה מינה רבא לרב נחמן דאמרה לההיא משמיה דשמואל, ואם איתא מאי קושיא דלמא הא דשמואל בשגיירן בעל כרחן וברייתא בשקבלו עליהן וגיירן מדעתם, ועוד דהא ברייתא גדולים דומיא דקטנים קתני וקטנים לאו לאונסן הן דקטנים הם, ומינה גדולים נמי לאו לאונסן. ועוד דעבדים דומיא דבני השפחות קתני, וקא מפרשי' אליבא דרב דהכי קתני עבדים כבני השפחות מה בני השפחות מלו וטבלו אין עושין יין נסך אף עבדים מלו וטבלו אין עושין יין נסך, ולאפוקי מדרב נחמן אמר שמואל, ואם איתא האיך מפקא מדשמואל דהא שמואל במגיירן בע"כ וברייתא בשלא בע"כ דדומיא דבני השפחות קתני, וסתמא בני השפחות לאו בעל כרחן שאינן יודעים בטיב ע"א בבית ישראל רבן, והיינו נמי רבותא דאשמועינן ברייתא דעבדים כבני השפחות להקל בשמלו וטבלו, דאי לא מאי רבותא דקתני דעבדים כבני השפחות, ועוד דאי ברייתא לאשמועינן דיוקא דמלו וטבלו אין עושין יין נסך ואפילו גיירן בעל כרחן ולאפוקי מדשמואל דאמר כל שגיירן בעל כרחן עושין יין נסך ואע"פ שמלו וטבלו, למה לי דנקטיה דומיא דבני השפחות ולמסתמא כולי האי דגדולים אפי' בעל כרחן כבני השפחות דמדעתן, לישמעינן הכי בהדיא בעבדים, ולימא הכופה את עבדו וגיירו מל ולא טבל עושה יין נסך מל וטבל אין עושה יין נסך, דהשתא הוה אשמועינן בהדיא דלא כרב נחמן אמר שמואל, אלא שכותב זה בוחר בדברים הזרים ומוצץ מאצבעו כמי שאינו משגיח אפילו בסוגיות שבגמרא. עוד שם הא דתניא הלוקח מן הנכרים לאפוקי בני השפחות ולא שנא לוקח מן הנכרים ולא שנא לוקח מישראל ושלא כדברי המחבר. אמר הכותב כל זה ממש שהוא כותב וגוזר שלא מדעת. והא ברייתא קתני הלוקח עבדים מן הנכרים ואם איתא למה ליה למתני מן הנכרים, ליתני סתם הלוקח עבדים דהוו כולהו בכלל בין לוקח מן הנכרים בין לוקח מישראל, והמחבר כשחלק בין לוקח מנכרי ללוקח מישראל לא בלקוח בן יומו קאמר, אלא בלוקח מישראל אחר שעמד בביתו של ישראל שנים עשר חדש שנשתקע שם ע"א מפיו בבית ישראל ובזה אפילו שמואל מודה דיינו מותר מיד שמל וטבל והיינו דנקט לה שמואל נמי בלוקח עבדים מן הנכרים. וביבמות נמי מוכח הכי בהדיא דמדקאמר מתגלגל עמו כל שנים עשר חדש היינו טעמא דדילמא לאחר י"ב חדש שישתקע בבית רבו שם ע"א מפיו, יתרצה ויקבל עליו למולו, ולשון המחבר כך היא וכיון דקיימא לן כשמואל העבדים שמלו וטבלו גדולים עושים יין נסך ליאסר בשתיה עד שישתקע ע"א מפיהם דהיינו עד שנים עשר חודש, ודוקא בשלקחן מן הנכרים אבל לקחן מישראל מיד שמלו וטבלו ישראלים גמורים הם, ואינן עושין יין נסך כל ששהו בבית ישראלים שנים עשר חודש, דבביתו של ישראל אין שם ע"א שגורה בפיו ע"כ. ודברים מחוורים הם לכל בעלי השכל. עוד שם ובגמרא מייתינן חדא ברייתא דאית ביה תרי לישני לענין רוקן ומדרסן כו' והילכך בתרוייהו אזלינן לחומרא לאסור בשתיה ושלא כדברי המחבר. אמר הכותב כמה דברים מחודשים וכמה ראיות ברורות הביא זה עד שנצטרך לומר שלא כדברי המחבר, וכל מה שיאמר הוא אינו אלא נקודה אחת ממה שראה בחבור. והמחבר כתב שני הדעות וגדולים ממנו שחצי צפורנם עבה מכרסו פסקו להקל ולהתיר בנכרי קטן אפילו בשתיה כשמואל, ופירשו דרב ושמואל פליגי. רב חננאל והרב בעל הלכות וכן הרב בעל התרומה שפסקו כולם להתיר מנכרי קטן אפילו בשתייה וכן כתב רבינו יצחק הידוע בעל התוספות דלית הלכתא כרב, וכבר כתב בחבור דבר זה בארוכה. ורבינו יעקב ז"ל פסק כרב לאסור בשתיה בנכרי קטן וכן כתב המחבר כל זה בראיותיהן ולא הועילנו זה אלא שנדע שהוא נסכם על קצת ממה שאמרו הראשונים נ"ע ולמדנו שאין לאחר הסכמתו כלום. עוד שם דנכרי קטן אינו אוסר בהנאה ומכאן סמכו וכו'. אמר הכותב באמת נראה שלא עמד על דברי הראשונים ולא הכירם ולא ידעם ונאה היה לו ללמוד ואח"כ יכתוב. כי המחבר לא מעצמו אמר כן אלא משמן של ראשונים ז"ל והרב רבי ברוך ז"ל בעל התרומה כן כתב זה לשונו לדברי הגאונים ז"ל והרב רבי יהודה בר נתן ורבינו שמואל ז"ל בשם רש"י ז"ל כולם פירשו דנכרים בזמן הזה לא בקיאי בטיב ע"א ומשמשיה, והוו כתינוק בן יומו שמגעו אינו אוסר בהנאה ועל סמך זה רגילות עכשיו שישראל לוקח מן הנכרים חובותיו מיינם ונהנים שפיר מיינם של נכרים ע"כ לשון הרב ז"ל. אם כן מי שאינו יודע מה טיבן של ראשונים ישתקעו דבריו ולא יאמרו אבל דברי היודעין נאמרין בבית המקדש ובמושב זקנים. עוד טעה טעות גדולה במה שהפריש בזה בין מגען ליינם ואמר לא היתירו יין בהנאה אלא בגר תושב שקבל שבע מצות בב"ד. וזה טעות גמורה דלא אמרו קבלה בב"ד בגר תושב אלא להחיותו וכדאיתא התם בהדיא, אבל כל שאינו עובד ע"א אעפ"י שלא קבל בב"ד יינו כשמנו אסור בשתיה משום בנותיהן ומותר בהנאה, שלא אסרו בהנאה אלא משום נסוך וכל שאינו מנסך יינו מותר בהנאה. ועוד טעה טעות אחר דהיכן מצינו מגעו בכונת יין מותר בהנאה ויינו אסור בהנאה, זה לא ראינו ולא שמענו ולא ספרו לנו רבותינו, שאם עובד ע"א ויודע בטיב ע"א ומשמשיה אף מגעו אסור דלמא נתכוין וניסך ואם אינו יודע בטיב ע"א וניסוכה אף הוא אינו מנסך בשלו כגר תושב, וקרוב היה יותר יינו של גר תושב לכתחלה לאסרו בהנאה מלאסור עכשיו יינו של נכרי לפי דעת מי שאומר דעכשיו חזרו כולם כקטנים שאינם יודעין בטיב ע"א, ותדע לך דמעיקרא שהיו הנכרים אידוקין ומנסכין היה לנו לחוש בשל גר תושב נכרי נכנס בביתו של גר תושב זה ונגע ביינו ושכשכו לע"א, ואפילו הכי התירו ולא חששו, כל שכן בשל נכרים עכשיו שאין שום אדם מנסך דלמא נחוש, וכיון שכן אם איתא דנסמוך על זה עכשיו במגען אף אנו נאמר דיין שלהם מותר בהנאה כגר תושב, וכל זו היא דעת הראשונים נ"ע.
